החלטה בתיק רע"א 4726/04

1.        בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' זפט) מיום 4.6.03, אשר במסגרתה סויג צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לרכוש מוצרי נפט מחברות דלק אחרות זולת המבקשת (להלן - פז). נקבע, כי איסור זה יחול רק בתנאי שפז תספק למשיבים את מוצרי הנפט במחיר שאינו עולה על המחיר הנמוך מבין המחירים בהם מוכרת פז מוצרים אלה לתחנות דלק אחרות.  

2.        המשיבים הינם נכי צה"ל, אשר כחלק מתהליך שיקומם הוענקה להם זכות לנהל ולהפעיל תחנת תדלוק הידועה בשם "פז-למד". לצורך כך, התקשרו המשיבים בשנת 1983 עם פז בהסכם המכונה "הסכם קמעונאי". בהסכם זה נקבע, בין היתר, כי פז תספק למשיבים מוצרי נפט תמורת מחיר אשר ייקבע על ידה מעת לעת (להלן - המחיר הקמעונאי). בשנת 1996 הגישה פז לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה נגד המשיבים לאכיפתו של ההסכם הקמעונאי (להלן - התובענה). מאותו מועד ואילך התנהלו, ועדיין מתנהלים, הליכים משפטיים רבים בין בעלי הדין. אנו נזכיר אחדים מן ההליכים האמורים, ככל שהדבר יידרש לענייננו, ואף זאת באופן תמציתי.

3.        במסגרת התובענה הגישה פז בקשה למתן סעדים זמניים. ביום 17.2.97 נעתר בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' שלו ז"ל) לבקשה באופן חלקי (להלן - ההחלטה הראשונה). בין היתר נאסר בצו על המשיבים לרכוש מוצרי נפט שמקורם בגורמים אחרים זולת פז (להלן - צו המניעה). לאחר מתן ההחלטה הראשונה רכשו אמנם המשיבים את מוצרי הנפט מפז, אולם סרבו לשלם עבורם את מלוא המחיר הקמעונאי אותו דרשה פז. בעקבות כך הגישה פז בקשה נוספת למתן סעדים זמניים, הפעם לעניין תשלום מלוא המחיר הנדרש על ידה בתמורה למוצרי הנפט אותם היא מספקת למשיבים. ביום 14.5.97 דחה בית משפט קמא (כב' השופט א' שלו ז"ל) את הבקשה. בהחלטה צוין, כי המחיר בו מחייבת פז את התחנות השונות תמורת מוצרי הנפט איננו אחיד. משכך, שורר חוסר בהירות ביחס למחיר הקמעונאי אותו מחויבים המשיבים לשלם לפז על פי ההסכם הקמעונאי, וממילא אין מקום למתן צו מניעה לעניין זה (להלן - ההחלטה השנייה). בקשת רשות ערעור על ההחלטה השנייה אשר הגישה פז לבית משפט זה, נדחתה ביום 2.3.99 (רע"א 3565/97). משנת 1997 ועד לשנת 2002 סיפקה פז למשיבים מוצרי נפט, ואלה האחרונים שילמו לה תמורה הנמוכה מן המחיר הקמעונאי אותו דרשה. בתוך כך, בשנת 1999 הגישה פז תובענה כספית נגד המשיבים, במסגרתה תבעה את ההפרשים הכספיים בין המחיר המגיע לה, לטענתה, על פי ההסכם הקמעונאי, לבין המחיר ששולם על ידי המשיבים בפועל (להלן - התובענה הכספית).

           בשנת 2002 החריפה המחלוקת בין פז למשיבים בעניין התמורה שתשולם עבור מוצרי הנפט, והסטטוס קוו אשר שרר מאז שנת 1997 הגיע לקיצו. בחודש אוגוסט 2002 החלו המשיבים לרכוש מוצרי סולר מחברות נפט אחרות. בתגובה הגישה פז בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. במסגרת הבקשה הגיעו בעלי הדין לכלל הסכם, אשר קבל תוקף של החלטה. אין צורך לפרט את פרטי ההסכם הנזכר. ביום 24.2.03 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן סעדים זמניים. במסגרת הבקשה עתרו הם למתן צו עשה זמני המורה לפז להמשיך ולספק להם מוצרי נפט, וזאת כל עוד משלמים הם תמורה שאינה נופלת מן המחיר הקמעונאי הנמוך ביותר אותו גובה פז מתחנותיה. כן ביקשו המשיבים כי יינתן סעד הצהרתי זמני, לפיו אם תחדל פז לספק להם מוצרי נפט על אף תשלום התמורה הנזכרת, יהיו הם רשאים לרכוש מוצרים אלו מגורמים אחרים מבלי שיהווה הדבר הפרה של צו המניעה. בהחלטתו מיום 4.6.03 נעתר בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' זפט) לבקשת המשיבים. נקבע כי צו המניעה אשר ניתן במסגרת ההחלטה הראשונה, ואשר אוסר על המשיבים לרכוש מוצרי נפט מחברות נפט זולת פז, יותנה בכך שפז תספק למשיבים את מוצרי הנפט במחיר הנמוך מבין המחירים בהם מוכרת פז מוצרים אלה לתחנות דלק אחרות. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי לאור השוק התחרותי אשר קיים כיום בתחום מוצרי הסולר ולאור אופיים העסקי של צרכני מוצרים אלו, מתחרה תחנת המשיבים לא רק עם תחנות הדלק הסמוכות לה אלא אף עם תחנות אחרות (להלן - ההחלטה השלישית). בקשת רשות הערעור שלפניי מופנית נגד ההחלטה השלישית. יוער, כי בעקבות ההחלטה השלישית הגישה פז נגד המשיבים בקשה נוספת לפי פקודת בזיון בית המשפט. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, אולם ביום 5.5.04 הפך בית משפט זה את החלטתו ודחה את הבקשה (ע"פ 1470/04). יוער, כי הרשם של בית משפט זה האריך את המועד להגשת הבקשה דנא לרשות ערעור.

4.        בבקשת רשות הערעור העלתה פז השגות שונות נגד ההחלטה השלישית. בין היתר טענה היא, כי תחנתם של המשיבים מתחרה אך עם תחנות הממוקמות באזורים הסמוכים לה (מה שיכונה להלן - סביבת התחרות). משכך, לכל היותר היה מקום לסייג את צו המניעה באופן שהמחיר בו תידרש פז לספק למשיבים את מוצרי הסולר, יהא המחיר הנמוך מבין המחירים בהם מוכרת פז מוצרים אלה לתחנות הדלק האחרות המצויות בסביבת התחרות. עוד טענה פז, כי שגה בית משפט קמא משלא הבחין בין מוצרי סולר למוצרי בנזין. זאת, מאחר שביחס למוצרים מן הסוג השני אין קיימת תחרות כלל. לחלופין מבקשת פז כי הסכומים שבמחלוקת - היינו ההפרשים בין המחיר הקמעונאי שדורשת פז למחיר שעל המשיבים לשלם בהתאם לאמור בהחלטה השלישית - יופקדו בחשבון נאמנות.

5.        המחלוקת הניטשת בין בעלי הדין הינה מורכבת וסבוכה. ההליכים המשפטיים אשר מתנהלים זה שנים רבות בין בעלי הדין הינם רבים, ואנו הזכרנו אך את חלקם. כאמור, במסגרת ההחלטה הראשונה אסרה הערכאה הדיונית על המשיבים לרכוש מוצרי נפט מגורמים אחרים זולת פז. במסגרת ההחלטה השנייה נדחתה בקשת פז ליתן סעד זמני בכל הנוגע למחיר אשר ישולם על ידי המשיבים. הטעם לדחיית הבקשה היה, כי לא הוכח שעל פי ההסכם הקמעונאי אכן מחויבים המשיבים לשלם את המחיר הקמעונאי הגבוה אותו דרשה פז. בהחלטה השנייה לא ציון דבר באשר לתחנות המצויות בסביבת התחרות ולהשפעת המחירים אשר גובה פז מתחנות אלו על המחיר בו יש לחייב את המשיבים. אף לא נזכרה במסגרתה כל אבחנה בין מוצרי סולר למוצרי נפט אחרים. זאת ועוד, מן ההחלטה השנייה עולה כי בית המשפט המחוזי היה ער לכך שהתוצאה האופרטיבית של הכרעתו היא, כי התמורה אותה ישלמו המשיבים לפז עבור מוצרי הנפט תהא בגובה המחיר הנמוך אותו גובה פז מחלק מתחנותיה. עם זאת, וכפי שאף עולה מהחלטה נוספת של השופט א' שלו ז"ל (מיום 25.5.98), ההחלטה השנייה לא כללה קביעה שיפוטית פוזיטיבית ביחס למחיר אותו מחויבים המשיבים לשלם לפז על פי ההסכם הקמעונאי. 

           כאמור, לאחר מתן ההחלטה השנייה נמצאה הדרך להמשך רכישת מוצרי הנפט של פז על ידי המשיבים. מצב עניינים זה הגיע לקיצו בשנת 2002. משכך נדרש בית משפט קמא, במסגרת בקשתם של המשיבים למתן סעדים זמניים, לקבוע הסדר אשר על פיו יפעלו בעלי הדין עד למתן פסק דין סופי בתובענה. בנסיבות מיוחדות אלו, טבעי הוא שבית המשפט המחוזי התבסס, במסגרת ההחלטה השלישית, על ההחלטות הראשונה והשנייה אשר ניתנו בשנת 1997. המקרה הנוכחי אכן אינו חד-משמעי. כל אחד מן הצדדים הציג טענות בעלות משקל. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהשתלשלות העניינים עד כה, לרבות ההחלטות השונות שניתנו עד הלום. על רקע זה יש ליתן משקל רב להכרעתו של בית משפט קמא. מכל מקום, אין מדובר בעניין שמצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה הנוגעת לסעד זמני. לפיכך, דינה של הבקשה להידחות. נציין עוד, כי טענתה החלופית של פז, לפיה יש להורות על הפקדתם של הסכומים שבמחלוקת בחשבון נאמנות, לא נזכרה במסגרת התשובה אותה הגישה פז לבית המשפט המחוזי. ממילא אין מקום להיזקק לטענה זו לראשונה במסגרת הבקשה דנא.

6.        הבקשה נדחית, איפוא. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך של 25,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ג' באב תשס"ד (21.7.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: